User:Amir Mitchell/hebrew pepsin
From Proteopedia
| Line 4: | Line 4: | ||
<p dir='rtl'> | <p dir='rtl'> | ||
| - | פפסין | + | פפסין |
| - | פפסין (Pepsin) הוא | + | פפסין (Pepsin) הוא אנזים בקיבה שתפקידו לפרק חלבונים במזון על ידי ביקועם ליחידות גדולות שנקראות פפטונים. |
| - | + | הפפסין נוצר על ידי פעולה של חומצה מלחית (HCl) על הזימוגן(zymogen) (פרואנזים) פפסינוגן, המופרש על ידי בלוטות הקיבה. | |
| - | + | הזימוגן הוא אנזים בצורתו הבלתי פעילה. ברמה המולקולרית, כרוכה בדרך כלל הפיכתו של זימוגן לאנזים פעיל בהוספת מספר חומצות אמינו לזימוגן, או, לעתים קרובות יותר, קטיעה של חומצות אמינו ממנו. פעולה זו מוסיפה או גורעת אינטראקציות בין כלל חומצות האמינו המרכיבות את הזימוגן, ובכך משנה את המבנה המרחבי שלו, המשפיע ישירות על יכולתו לזרז תגובות כימיות. לעתים מזורזת הפעלת הזימוגן על ידי אנזימים אחרים. לעתים מתרחשת קטיעה של חומצות אמינו רק ברמות pH מסוימות, אשר משנות את המטען החשמלי של חומצות האמינו בזימוגן וגורמות לחלק מהן להתנתק. | |
| - | + | ||
| - | הזימוגן | + | |
| + | הפפסינוגן הצורה הלא פעילה של הפפסין מכילה 44 חומצות אמיניות נוספות שהפפסין אינו מכיל. | ||
| + | |||
| + | הפפסינוגן מאוקטב על ידי חומצה מלחית, אשר משתחררת מדופן הקיבה. החומצה המלחית יוצרת סביבה חומצית אשר גורמת לפרישה ושינוי מרחבי של המולקולה וחשיפה של האזור הקטליטי. | ||
| + | בעקבות החשיפה האזור הקטליטי "מוריד " את 44 חומצות האמניו והפפסינוגן הופך לפפסין פעיל. | ||
| + | |||
| + | הפפסין חותך בקצה הN -– טרמינלי חומצות אמינו ארמוטיות כמו : פניל –אנלין, טריפטופן ותירוזין. | ||
| + | |||
| + | הפפסין כאמור נמצא במצב הלא של פפסינוגן ורק לאחר ארוחה שרמת החומציות עולה הפססינוגן הופך לפעיל, ובכך נמנע עיכול דופן הקיבה. | ||
| + | |||
| + | |||
<scene name='User:Amir_Mitchell/hebrew_pepsin/מבנה_שניוני/1'>מבנה_שניוני</scene> | <scene name='User:Amir_Mitchell/hebrew_pepsin/מבנה_שניוני/1'>מבנה_שניוני</scene> | ||
Revision as of 20:23, 29 June 2009
|
פפסין פפסין (Pepsin) הוא אנזים בקיבה שתפקידו לפרק חלבונים במזון על ידי ביקועם ליחידות גדולות שנקראות פפטונים. הפפסין נוצר על ידי פעולה של חומצה מלחית (HCl) על הזימוגן(zymogen) (פרואנזים) פפסינוגן, המופרש על ידי בלוטות הקיבה. הזימוגן הוא אנזים בצורתו הבלתי פעילה. ברמה המולקולרית, כרוכה בדרך כלל הפיכתו של זימוגן לאנזים פעיל בהוספת מספר חומצות אמינו לזימוגן, או, לעתים קרובות יותר, קטיעה של חומצות אמינו ממנו. פעולה זו מוסיפה או גורעת אינטראקציות בין כלל חומצות האמינו המרכיבות את הזימוגן, ובכך משנה את המבנה המרחבי שלו, המשפיע ישירות על יכולתו לזרז תגובות כימיות. לעתים מזורזת הפעלת הזימוגן על ידי אנזימים אחרים. לעתים מתרחשת קטיעה של חומצות אמינו רק ברמות pH מסוימות, אשר משנות את המטען החשמלי של חומצות האמינו בזימוגן וגורמות לחלק מהן להתנתק. הפפסינוגן הצורה הלא פעילה של הפפסין מכילה 44 חומצות אמיניות נוספות שהפפסין אינו מכיל. הפפסינוגן מאוקטב על ידי חומצה מלחית, אשר משתחררת מדופן הקיבה. החומצה המלחית יוצרת סביבה חומצית אשר גורמת לפרישה ושינוי מרחבי של המולקולה וחשיפה של האזור הקטליטי. בעקבות החשיפה האזור הקטליטי "מוריד " את 44 חומצות האמניו והפפסינוגן הופך לפפסין פעיל. הפפסין חותך בקצה הN -– טרמינלי חומצות אמינו ארמוטיות כמו : פניל –אנלין, טריפטופן ותירוזין. הפפסין כאמור נמצא במצב הלא של פפסינוגן ורק לאחר ארוחה שרמת החומציות עולה הפססינוגן הופך לפעיל, ובכך נמנע עיכול דופן הקיבה.
