Insulin receptor (Hebrew)

From Proteopedia

Revision as of 21:28, 2 July 2011

רצפטור לאינסולין

קולטן לאינסולין הוא קולטן טרנסממברנלי שמופעל על ידי הורמון האינסולין. קולטנים ייחודיים להורמון אינסולין מצויים על גבי שטח הפנים של כל התאים בגוף החי . אכילת מזון בכלל ואכילת סוכר בפרט מגרים את תאי ביתא בלבלב להפריש את ההורמון אינסולין. כידוע כל מולקולת סוכר הנאכלת נכנסת למערכת העיכול, מפורקת לגלוקוז שהיא הצורה היסודית ביותר של הסוכר- אבן הבניין. הגלוקוז נספג דרך המעי אל תוך מחזור הדם, בהגיעו לתאי ביתא בלבלב הוא גורם לתגובה הגורמת ללבלב לשחרר את ההורמון האינסולין. באמצעות קישור האינסולין לרצפטור המצוי על גבי קרומי התאים השונים בגוף, עולה מספר התעלות בממברנה, המחדירות גלוקוז לתא ובכך מאפשר ליחידות גלוקוז לחדור אל התאים. לאחר שהגלוקוז חודר לתאים ונוכחותו יורדת מהדם, הפרשת האינסולין פוסקת גם היא. תהליך זה הינו מחזורי. לאינסולין שלושה תפקידים עיקריים בגוף: מעודד חלוקת תאים, משפיע על התמיינות תאים לתפקידים שונים ושולט על רמות הסוכר בדם, שומנים וגופי קטונים (חומרי מזון הנוצרים מפירוק לא מלא של שומנים, בעיקר במצבים של חוסר חמור בגלוקוז בתאים).

את פעולתו משיג האינסולין בשתי דרכים עיקריות:

הראשונה היא בכבד, שם אינסולין מעכב את ייצור הסוכר מחומרי מוצא ופירוק גליקוגן (רב-סוכר שמשמש חומר תשמורת עיקרי לאנרגיה בגוף האנושי) ומעודד את ייצור הגליקוגן מגלוקוז.

השנייה היא בתאי השומן והשריר, בתאים אלה אינסולין מעודד את הכנסת הגלוקוז לתוך התאים על ידי הגדלת כמות הנשאים שמעבירים גלוקוז על ממברנת התאים ובכך מאפשר הכנסת יותר גלוקוז לתוך התאים ומקטין את כמותו בדם. בנוסף, בתאים אלה אינסולין מעודד את ייצור השומן ומעכב פירוקו. באיור המקושר ניתן לראות כיצד קישור אינסולין לרצפטור עפ"נ קרום התא מאפשר קליטת גלוקוז ובניית גליקוגן ושומן קישור אינסולין לרצפטור

במע' אנדוקריניות הסיגנל נקבע על ידי הרצפטור שמופעל. הבעיה היא כאשר הורמונים דומים נקשרים לרצפטורים זהים באפיניות שונה, לדוגמא אינסולין ו- IGF נקשרים לאותם רצפטורים אולם באפיניות שונה בין הרצפטורים יש דמיון

מבנה הרצפטור

הקולטן לאינסולין הינו טרנסממברנלי- חוצה את הממברנה עם בליטה כלפי פנים התא ומחוצה לו מיקום הרצפטור בממברנה מורכב משתי תתי-יחידות אלפא ושתי תתי-יחידות בטא. תתי-יחידות ביתא חוצות את הממברנה התאית ומקושרות על ידי קשרים דו גופריתיים.

קולטני טירוזין קינאז, לרבות קולטן אינסולין, מסייעים לפעילותם על ידי הוספת קבוצת פוספט לטירוזין ספציפי של פרוטאינים מסוימים בתוך התא. סובסטראט – חלבונים אשר עברו זרחון על ידי קולטני אינסולין. אחד החלבונים האלה הוא חלבון הנקרא IRS 1. קשירה וזרחון של 1-IRS מובילים להגדלת זיקה של טרנספורטרים של גלוקוז (נשאי גלוקוז). טרנספורטרים של גלוקוז הם מולקולות הנמצאות על הממברנה החיצונית של רקמות המגיבות לאינסולין (למשל, תאי שריר). הגדלת זיקה של הטרנספורטרים מובילה לקליטה מוגברת של גלוקוז מהדם לרקמות הללו. הרצפטור לאינסולין הינו דימר - בנוי שתי שרשראות אשר רק לאחר החיבור ביניהן הן יכולות לקשור את האינסולין. חשיבות הדימריזציה - כל אחד מהטירוזינים של הרצפטור עושים פוספורילציה על הרצפטור המצומד אליו בחלקו הפנימי זו לא אוטופוספורילציה, כאשר יש פוספורילציה הרצפטור מופעל. כעת הוא עצמו בעל פעילות קינאז. האתר המפוספר הוא נקודת החיבור לחלבונים אחרים שימשיכו בשרשרת העברת הסיגנל.הדימריזציה הכרחית לפעילות הטירוזין קינאז. זהו הרצפטור היחיד מבין הטירוזין קינאזות שבנוי כדימר, שאר הרצפטורים הם מונומרים.

השפעה של אינסולין על קליטת גלוקוז ומטאבוליזם. אינסולין נקשר לקולטן לאינסולין שמפעיל שרשרת של תגובות שכוללות: קליטת גלוקוז ,סינטוז גליקוגן, גליקוליזה וסינטוז חומצות שומן . התפקיד העיקרי של קולטני גלוקוז הוא לקלוט גלוקוז. לכן, חוסר רגישות לאינסולין מוביל לסוכרת התאים אינם מסוגלים לקלוט גלוקוז, וכתוצאה מכך נוצרת היפוגליקמיה. אינסולין